מקורן של חינות מרוקאיות
המקור של טקסי חינות הוא בעדות המזרח כאשר הוא נועד לסמן את הכלה תחת החסות של בעלה לעתיד.
בעבר נהוג היה להשיא בין שני אנשים באמצעות שידוכים שנעשו על ידי ההורים של כל אחד מהצדדים.
וזאת כאשר במקרה הטובה זכה החתן לראות את הכלה המיועדת לו כמה פעמים בודדות. ההורים משני הצדדים היו אלו שברוב המקרים קבעו את הנישואים.
מדובר היה בעסקה לכל דבר, הזוג לא היה מעורב כלל בכל הנושאים הטכניים וסגירתם, והם היו נפגשים בדרך כלל רק במעמד הטקס של הנישואין.
מנהגים שרווחו בעבר בחינה
נהוג היה בעבר לכסות את הכלה בטקס הנישואין בבגדים רבים וצבעוניים עד שכמעט ולא ניתן היה להבחין בה ובפניה שהיו מכוסות גם הן ברעלה.
עם תום הטקס, הכלה והחתן היו נכנסים לחדר התבודדות, רק שם זכה החתן להבחין בפניה של כלתו. לא אחת, להפתעתו של החתן הוא גילה שמי שעומדת מולו היא לא אותה האישה שהוריו ייעדו לו.
אולם אז לא היה מקובל להתגרש ולחתן לא נותרה ברירה אלא להישאר לנצח נצחים עם כלתו הנוכחית ולא עם בחירת ליבו האמיתית.
כיצד נוהגים לערוך את הטקס חינה היום?
כך למעשה המציאו את השיטה לקשט במגוון ציורי חינות את הכלה, כאשר הן החתן והן בני המשפחה משני הצדדים היו שותפים מלאים במהלך ציור הקישוטים על הכלה.
רק הכלה למעשה התקשטה בציורים על גבי כפות הידיים והרגליים שלה, כלומר החלקים היחידים בגופה שלא היו מכוסים.
מכאן למעשה הגיע טקס החינה ובצורה זו הובטח לחתן ולבני משפחתו שהוא אכן יישא לאישה את בחירת ליבו.
טקס החינה נערך עד היום עם שמחה רבה וצבע, ובמסגרתו נהוג למרוח את החינה על כפות הידיים.של כלל המוזמנים לקבלת ברכה טובה.
שפע מאכלים וכל טוב
חינות מלוות גם בהגשה של מטעמים רבים ומגוונים פרי עמלן של הנשים המרוקאיות במשפחה. אחד המאכלים הבולטים המזוהים ביותר עם טקסים אלו הוא הקוסקוס הידוע שעבר שדרוג לא קטן בכלל, שהגיע בתוספת של בשר כבש, לקראת האירוע החגיגי.